אבחון נסיגת חניכיים

בעוד שאצל בני נוער נפגעות לעיתים קרובות החותכות המרכזיות בלסת התחתונה, אצל מבוגרים מופיעות נסיגות חניכיים בשכיחות גבוהה יותר בשיניים הצדדיות בלסת העליונה.

הערכה עצמית של החניכיים, למשל בבית מול המראה, אינה מספקת להערכה נכונה. ללא בדיקה קלינית במרפאת השיניים לא ניתן לזהות את הסיבה לירידת החניכיים.

רק בדיקה קלינית נכונה במרפאת השיניים בעזרת מה שמכונה מדד חניכיים (פרודונטומטר) יכולה לספק מידע האם החניכיים בריאות, האם קיימת דלקת חניכיים שטחית (ג'ינג'יביטיס) או כבר מחלה של מנגנון אחיזת השן (פרודונטיטיס).

בנסיגות חניכיים מבחינים בין ארבע דרגות חומרה, מכיוון שמהן ניתן לגזור גם את אפשרויות הטיפול.

נסיגה פשוטה קיימת כאשר נסיגת שולי החניכיים עדיין לא הגיעה עד רירית הפה הניידת. בדרגת החומרה השנייה, הנסיגה כבר חדרה אל הרירית הניידת. בשני המקרים ניתן לתקן את שולי החניכיים באמצעות התערבות כירורגית.

מכיוון שבדרגות חומרה 3 ו-4 כבר נהרסה גם עצם הלסת שבין השיניים, לא ניתן לתקן באופן מלא את נסיגות החניכיים הקיימות שם גם באמצעים כירורגיים.

מטרת בדיקת החניכיים הבסיסית היא לקבוע בזמן קצר האם קיימות בעיות חניכיים. ניתן בדרך פשוטה זו לזהות ג'ינג'יביטיס או לגלות פרודונטיטיס.

בעזרת מדד חניכיים (פרודונטומטר) נמדד בעדינות ובדיוק של מילימטרים עומק החדירה בשולי החניכיים בנקודות נבחרות.

לאחר בדיקה קצרה זו, יתבצעו בירורים נוספים רק אם נמצאו סימנים להרס אחיזת השן. בירורים אלו כוללים מה שנקרא "סטטוס פריודונטלי" וצילומי רנטגן נוספים.

בבדיקה הקלינית עם מדד החניכיים (פרודונטומטר), נמדד בדיוק של מילימטרים עומק החדירה של המדד לכיס החניכיים בעד שש נקודות לכל שן. למעשה נמדד המרחק בין שולי החניכיים לתחתית כיס החניכיים. זהו מה שמכונה "עומק הכיס". באזורים בריאים עומק הכיס יהיה לכל היותר 3 מ"מ. עם זאת, באזורים שבהם אחיזת השן כבר נהרסה עקב נסיגת החניכיים, גם עומק הכיס יהיה מילימטרים ספורים בלבד.

בנוסף, במה שמכונה סטטוס פריודונטלי נרשם בדיוק של מילימטרים גובה עצם הלסת (רמת האחיזה). סטטוס פריודונטלי הוא חיוני לאבחון ולתכנון הטיפול בנסיגת חניכיים. בכל מרפאת שיניים ניתן לתעד את הסטטוס הפריודונטלי באופן מקוון וללא תשלום ולהמשיך להשתמש בו: www.periodontalchart-online.com.

בנסיבות מסוימות, ניתן לאשר את אבחנת נסיגת החניכיים באופן חד-משמעי רק באמצעות צילומי הרנטגן הדרושים לכך. בחירת צילומי הרנטגן הנדרשים לאבחון נסיגת חניכיים מתבצעת רק לאחר השלמת הבדיקה הקלינית. בדרך זו ניתן למנוע חשיפה גבוהה מדי לקרינת רנטגן.

במקרה הפשוט ביותר, הממצא הרנטגני מורכב משני צילומים (צילומי נשך), ובמקרה המקיף ביותר ממה שמכונה סטטוס רנטגן הכולל עד 14 צילומי רנטגן נוספים, או מצילום פנורמי (אורתופנטומוגרם). צילומי הרנטגן שנעשו חייבים להראות את עצם הלסת המקיפה את השיניים, וכך לאפשר להעריך את חומרת אובדן העצם.

בכל צילום רנטגן במרפאת השיניים יש לבדוק את השיניים הן לנוכחות עששת והן לנוכחות פרודונטיטיס.

ב-1999 התקיימה בארה"ב סדנה בינלאומית ראשונה לסיווג מחלות חניכיים. החידוש החשוב ביותר לעומת הסיווג האירופי מ-1993 היה שצורות המחלה אינן מוגדרות עוד באופן כללי בעיקר לפי גיל המטופל בעת האבחון הראשוני (למשל פרודונטיטיס של נוער ופרודונטיטיס של מבוגרים). הוכנסו לראשונה הפרודונטיטיס הכרונית והפרודונטיטיס האגרסיבית, וכן, למשל, גם פרודונטיטיס שעשויה להיות קשורה למחלות מערכתיות.

עם זאת, בסיווג החדש מאז 2018 לא מבחינים עוד בין כרונית לאגרסיבית. הפרודונטיטיס מתוארת כעת – בדומה לסיווג מחלת הסוכרת – באמצעות מה שמכונה "שלבים" (Staging) ו"דרגות" (Grading).